בלילה קריר בדצמבר 1773, קבוצה של תושבי בוסטון אוהבי חופש- התחפשו לילידים מקומיים ופנו לכיוון רציף הנמל. כאן עגנו שלוש ספינות סוחר (ה"דארטמות", ה"אלנה" וה"בונה") עם מטען מלא של תה. בני החופש הללו עלו על הספינות, פתחו את קופסאות התה בבקתות ומזגו את התה לים. באופן מיידי, כל הנמל התמלא בניחוח של 90,000 פאונד (כ-40 טון) של תה. מאוחר יותר, סוחר בוסטון ג'ון אדמס, שהפך לנשיא השני של הרפובליקה העצמאית החדשה, תיעד את האירוע ההיסטורי הזה, באומרו, "זה היה רגע גדול... תקרית השלכת התה הייתה מאוד החלטית, אמיצה, נחושה, לא מתמסרת, והיתה לה השפעה מרחיקת לכת. אני לא יכול לחשוב על אירוע זה רק כעל סיכום טוב יותר שלו."
בלילה ההיסטורי הזה, התה שנמזג לנמל בוסטון מקורו בפוג'יאן, סין. עם עלות השחר החלו חקלאי התה הסינים לקטוף תה על ההרים הרחוקים מהעיירות. לאחר שעברו תהליכים כמו קמלה, גלגול, תסיסה, צלייה, גלגול, אריזה בקופסאות עץ, איטום ביריעות עופרת והעמסה על ספינות, הפועלים החרוצים שלבשו נעלי קש נשאו את התה אל הספינות. הסוחרים השמנמנים, תוך כדי לגימת התה, התמקחו בקול רם. כל קופסת תה נערמה בקפידה באחיזת הספינה שהושכרה על ידי חברת הודו המזרחית. ספינת הסוחר, לאחר הפלגה של ארבעה- חודשים, עברה דרך כף התקווה הטובה והגיעה ללונדון. עובדי המזח פרקו את התה מהאונייה, אחסנו אותו במחסנים, ולאחר מכן העבירו אותו לאוניית הסוחר הבאה. התה החל את מסעו על פני האוקיינוס האטלנטי, מוכה גלים ורוחות. התה שגדל במקור למרגלות ההרים היה צנוע במקורו, אך העלים שלו היו מועילים מאוד לבריאות האדם. באמצעות מסחר חוזר ונשנה על ידי סוחרים ורוכלים, התה התפשט לכל פינה בכדור הארץ והיה מקובל על אנשים תחת השמש. לפני שהפך לעורר של מלחמת העצמאות האמריקאית, התה נתן השראה לאינספור משוררים סינים, והותיר יצירות מופת נצחיות. במשך מאות שנים, שתיית תה, כמשקה בטוח שמגביר ערנות ואנרגיה, תמיד מילאה תפקיד חשוב בהפחתת מחלות אנושיות, וגם הביאה מעט שלווה לחיים עירוניים צפופים ורועשים. בחברה של היום, בין אם מדובר באנשי קוראי בחצי האי קמצ'טקה או באנשי צברו בצפון קניה, התה שולט בקצב חייהם של מיליארדי אנשים.
מכיוון שהאפוס של התה כל כך מפואר ומפואר, כתיבה על ההיסטוריה של התה נראית תמיד כמשימה קשה. ישנן נקודות מבט רבות שמהן ניתן לחקור תה, כולל בוטניקה, רפואה, דת, תרבות, כלכלה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פוליטיקה וכו'. מצד שני, במשך מאות שנים, לצמחי התה מעולם לא היה אכפת מההבדלים בזמן ובמרחב או בשפות אנושיות, ושגשגו בכל מקום. לכן, עבור חוקרי המערב או חוקרי המזרח, זו משימה לא פשוטה לאסוף את כל היבטי התה בספר קטן כדי לענות על צורכי הקוראים הכלליים. על מדפי הספרים ברחבי העולם ובמאגרי המידע של האינטרנט יש אינספור יצירות על תה שנכתבו על ידי משוררים, היסטוריונים, מדענים ואנתרופולוגים. כל עבודה מספקת הסבר מעמיק של נושא מסוים בהיסטוריה של התה. במהלך כתיבת ספר זה התייחס המחבר למספר רב של מסמכים וחומרים פיזיים שנכתבו בשפות מזרחיות ומערביות שונות, השתדל להבחין בין עובדות לשמועות עממיות, והסיר את אי ההבנות השונות של אנשים לגבי שתיית תה; שקלו היטב את הפסקאות כדי להבטיח שהקוראים יוכלו ליהנות מתהליך הקריאה של ספר זה ובכך לפתח עניין רב בתה עצמו ובמיקומו בהיסטוריה.
אנשים ניסו פעם צמחים ופרחים שונים בטבע כדי להשיג מטרות כמו רענון הנפש, הפגת רעב ועייפות, עריכת טקסים דתיים וחיפוש השראה אמנותית. הפרק הראשון של ספר זה יציג בקצרה את הצמחים והפרחים שאנשים ניסו. הפרק השני יציג בקצרה את התה כצמח, יחקור את מקורו בדרום מזרח אסיה, ויציג את ההיסטוריה של הלעיסה והכבישה המוקדמת של תה על ידי תושבי אוסטרליה ואסיה, כמו גם את ההיסטוריה של הידע על התה המתפשט צפונה לאנשי הבר המתגוררים באגן סצ'ואן בסין. הפרק השלישי מספר את ההיסטוריה של התה המתפשט לאורך נהר היאנגצה מדרום מערב לצפון מזרח. במהלך תקופה זו, נזירים, טאואיסטים ורופאים קיבלו בהדרגה את שתיית התה. פרק זה מתעד גם סיפורים על החלפת יין בתה ואיסור על אלכוהול בתה. בצפון סין, שליטי Tuoba סירבו תחילה לשתות תה. הם האמינו שחלב סוסה מותסס היה הרבה יותר טוב מאשר תה לשתות.
בתקופת שושלת טאנג, ההרגל של שתיית תה הפך לפופולרי ביותר (פרק 4). ערכות התה המסנוורות שנחשפו ממקדש Famen מדגימות במלואן את הפופולריות הנרחבת של התה בסין. בתקופה זו החלה הממשלה לגבות מיסי תה, וגם "התה קלאסי" של לו יו הושלם. בתקופת שושלת סונג (פרק 5), אזורי הפקת התה- העיקריים בסין עברו דרומה לאזורי החוף הדרום-מזרחיים של פוג'יאן. התה הפך להכרח בחיי היומיום של אנשים - "שבעת הדברים שפותחים אליהם את הדלת, כולל עצי הסקה, אורז, שמן, מלח, חומץ ותה". הממשלה הטמיעה מונופול תה (פיקוח על תה), וטובו, מונגוליה, אויגורי ומיעוטים אתניים אחרים שכנים קיבלו תה מהמישורים המרכזיים והתמכרו אליו. סחר התה בין המישורים המרכזיים בסין לבין המיעוטים האתניים באזורי הגבול הפך לאבן הפינה של התקשורת בין שני האזורים (פרק 6).
התה התפשט מסין בעיקר בשלושה מסלולים: הוא הועבר מזרחה ליפן, ומערבה בדרכי יבשה לטובו, מונגוליה, מרכז אסיה ואיראן, ובהמשך לרוסיה ולמדינות הסלאביות השכנות; הוא הועבר גם לאזורים שונים בעולם דרך בריטניה (ומדינות אחרות באירופה), כולל מערב אירופה, צפון ודרום אמריקה, אינדונזיה, הודו, ציילון (כיום סרי לנקה), אוסטרליה, ניו זילנד, איי פיג'י, מרוקו ומזרח אפריקה. לאחר שהתה הוכנס ליפן (פרק 7), האנשים המקומיים לא רק טיפחו צמחי תה אלא גם פיתחו תרבות תה ייחודית, שהקיפה כמעט את כל המאפיינים של אנשי מדינת האיים. במאות ה-15 עד ה-16, אמן טקס התה ביפן, Sen no Rikyu (פרק 8), הביא את פילוסופיית טקס התה ואת המחשבות האסתטיות לקצה. ב"עמוד אחד של טקסט", סן נו ריקיו סיכם בתמציתיות את צורות טקס התה המורכבות והשטחיות שעברו על פני דורות למשפט אחד: "להרתיח מים להרוות צימאון נקראת שתיית תה; אין שום דבר אחר".
בתקופת שושלת מינג (פרק 9), התה הרופף הפך לסוג התה הדומיננטי בסין. לאחר מכן, אנשים שלטו בהדרגה בטכנולוגיה של בקרת החמצון הטבעי (תסיסה) של תה ופיתחו תה אולונג מותסס למחצה ותה שחור מותסס מלא. כיום, עולם התה מתחלק בעיקר ל: תרבות התה הירוק המיוצגת על ידי סין, יפן ומרוקו; תרבות התה השחור הנשלטת על ידי הממלכה המאוחדת ומושבותיה לשעבר, רוסיה, המזרח התיכון ומזרח אפריקה; תרבות תה האולונג המיוצגת על ידי טייוואן, סין; ותרבות תה הלבנים המיוצגת על ידי מונגוליה, טיבט ומרכז אסיה. המונגולים מכינים תה חלב לאורך זמן, כאשר לתה מוסיפים חלב סוסים (במקום גהי), וכל טיפה חזקה וריחנית. בתקופה זו התגבשה הקבוצה האתנית הרוסית שחיה באזור מוסקבה והתרחבה במהירות לכיוון מזרח (פרק 11). עד מהרה הם פגשו את האימפריה המזרחית (סין). לאחר מספר מלחמות בקנה מידה קטן, שתי המדינות החלו לחיות בשלום והמסחר פרח ללא תקדים. שיירות של גמלים ושוורים נושאי תה עברו במדבר גובי והגיעו לגבול הרוסי-מונגולי דרומית לאגם בייקל. עיר הגבול צ'אקטו, שהוקמה ב-1727, התפתחה לאחת הערים המשגשגות ביותר של האימפריה הרוסית.
דרך המשי העתיקה, המתפתלת מערבה לאורך מדבר טקלמקאן, עוברת דרך רמת פמיר ואז נכנסת לעמק פרגנה הפורה. בנתיב הסחר הזה, התה החליף בהדרגה את המשי בתור המצרך העיקרי. מהשווקים הגדולים של סמרקנד ובוכרה, שתיית התה- התפשטה מערבה לפרס ואפגניסטן (פרק 12). האסלאם אסר על שתיית אלכוהול, והייתה מחלוקת אם ניתן לצרוך קפה, כאשר כל צד התעקש על עמדתו. במאה ה-19 הופיע תה הודי זול במזרח התיכון, והמקום הזה הפך לגן עדן לאוהבי התה. במהלך 500 השנים מהמאה ה-11 עד המאה ה-15, השבטים המונגוליים והטורקים רכובים על סוס ערכו כל הזמן כיבושים מערבה. עם עליית האימפריה הטורקית העות'מאנית באנטוליה, שיירות הגמלים שהובילו תבלינים הודיים לאירופה נפלו לידי האויבים הערניים. זה היה הזרז לאירופה להיכנס לעידן החקר הימי. קולומבוס הלך מערבה, ואסקו דה גאמה הלך מזרחה. למרות שהמסלולים שלהם היו שונים, היעדים שלהם היו זהים - כדי למצוא נתיב ימי להודו ללא הפרעות מתווכים. (פרק 13) כאשר הופיעו ספינות אירופיות מפורטוגל, הולנד ובריטניה באזורי הים ליד סין ויפן, אוצרות המזרח הרבים היקרים שהחזירו כללו תה, שהיה מצרך חיוני באירופה. באירופה התלבטו רופאים בלי סוף על היתרונות והנזקים של התה הלא ידוע.
בעוד שהבריטים רק הכירו את הקפה והעניקו לו טעם חטוף, הם התאהבו בתה ממבט ראשון. בסופו של דבר, בריטניה הפכה למדינת שתיית תה- מרכזית בעולם. מהמאה ה-18 ועד המאה ה-19, צריכת התה הבריטית עלתה מיום ליום. כלכלנים אפילו דאגו שהכסף באוצר הלאומי לא מספיק לרכישת תה (פרק 14)! הבוטנאי השבדי קרל לינאוס ניסה לגדל צמחי תה במולדתו, אך נכשל בשל האקלים החורפי הקשה בצפון אירופה. הבריטים שתלו אופיום בהודו, בתקווה להחליף בו כסף ולהשיג תה סיני, מה שהוביל להסלמה מתמשכת של הסכסוכים בין סין לבריטניה. בשנת 1840 פרצה מלחמת האופיום.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, למרות שהתה מילא תפקיד מחפיר בתהליך החתירה של ארצות הברית לעצמאות, הרפובליקה הצעירה לא הפכה בכך למדינה שנשלטת על ידי הקפה. לאורך המאה ה-19, התה נשאר משקה פופולרי בקרב האמריקאים (פרק 15). הם העדיפו תה ירוק, והיו מצננים אותו במקררים שזה עתה הומצאו לפני השתייה. כשמארחים אורחים, הם היו מוסיפים קצת מיץ פירות ואלכוהול לתה כדי להפוך אותו למשקה מעורב. במהלך אותה תקופה החלה בריטניה לטפח בהרחבה מטעי תה באזור אסאם בהודו, ומגמת גידול התה התפשטה לאחר מכן לציילון (כיום סרי לנקה). עד סוף המאה ה-19, הודו עלתה על סין והפכה לאזור ייצוא התה- הגדול בעולם (פרק 16). האקט האחרון של סחר התה של בריטניה עם סין היה ספינת הקוצץ, שהייתה כלי המפרש היפה ביותר ששטה בין שבעת הימים (פרק 17). בכל חודש מאי נקטף תה חדש. הוא הועמס על ספינות ברציף Luoxing Tower בפוז'ו, ואז יצאו ספינות הקוצץ, העשויות מעץ טיק ומעוטרות בעיטורי נחושת נוצצים, להפלגה תחרותית. בכף התקווה הטובה ניתן היה לראות את סצינת ספינות הקליפר המתחרות בכל ימות השנה. ב-1869 נפתחה תעלת סואץ, שהפחיתה באלפי קילומטרים את המרחק מהמזרח הרחוק ללונדון. במקביל, צצו ספינות קיטור, וספינות הקליפר פרשו מהבמה ההיסטורית.
התה מייצג גם את מקור האנרגיה להתגברות על ביישנות. בשתיית תה משתמשים בכלים שונים כמו סירים וכוסות. מספר הכלים הללו אינו משתווה לשום משקה אחר. יש גם סדרה של נהלים וגינונים מסובכים הקשורים לשתיית תה, שאין כמותם גם בשום משקה אחר. כללי שתיית התה- משקפים בעצם את המורשת התרבותית של האומה שהמציאה את טקס התה. תעשיית התה יצרה רווחים ניכרים לחברות רב-לאומיות וסיפקה פרנסה לחקלאי תה ולעובדים במפעלי תה בכל רחבי העולם (כולל מזרח אפריקה, הודו, סרי לנקה, אינדונזיה, סין, איראן, טורקיה, גאורגיה, ואזורים רבים אחרים לייצור תה-). התה שאתה מחזיק ביד, בין אם זה תה הניצנים העליון שהשיקה חברת התה הבריטית המפורסמת PG, או ה-Oolong העליון הקפוא, תה אולונג, Biluochun, או תה Sir Grey's, או תה Yurume היפני, כולם מגיעים משחי תה צנועים. לכן, במהלך הפסקת שתיית התה-, זה עשוי להיות מועיל להרגיש את הצבעים העשירים של מרק התה, לדמיין את מסע הזמן והחלל של עלי התה, להיזכר בהיסטוריה העמוקה של התה, לחוות את העוצמה והביטחון שהוא מביא, להרהר בשינויים התרבותיים שהוא גורם, ולהעריך את השלווה שהוא מביא. אחרי הכל, מיליוני אנשים על הפלנטה הזו, בין אם במשרדים, בבתי תה או במדבריות, הם בדיוק כמוך, כשהם משאירים בצד את צרות חיי היומיום ונהנים מהרעננות והשלווה הרגעית שרק תה יכול להציע.
